עין נטפים בע"מ נ' עיזבון המנוח קינן שמעון ז"ל ואח'

החלטה

המבקשת שהינה תאגיד ציבורי מוניציפאלי בשליטת עיריית אילת תבעה בבית משפט השלום באילת, בסדר דין מקוצר, את המשיבים לתשלום סכום של כ- 600,000 ₪ בגין חובות נטענים עבור צריכת מים החל משנת 1988 ואילך.

המשיבים ביקשו בתחילה את בית המשפט למחוק את הכותרת "בסדר דין מקוצר" נוכח טענתם כי התביעה לא עומדת בתנאים הפורמאליים הנדרשים להגשתה בסדר דין שכזה, אולם בקשתם נדחתה.

בסופו של יום הוגשה על ידם בקשת רשות להתגונן לגופה של התביעה.

בין יתר הטענות שנטענו בבקשה, ובתצהיר התומך אותה, הועלתה גם טענת התיישנות לגבי חלק מהסכומים הנתבעים.

בסופו של יום, ובטרם נדונה בקשת הרשות להתגונן, הסכים התאגיד התובע למתן הרשות להתגונן והצדדים יחדיו פנו בבקשה לבית המשפט להעביר את התביעה למסלול של סדר דין רגיל.

חלפו 5 חודשים והתאגיד התובע ביקש את בית משפט קמא "לאסור העלאת טענות ההתיישנות", שבבקשת הרשות להתגונן, בטענה כי המשיבים (הנתבעים) לא העלו את טענת ההתיישנות בבקשה הראשונה שהגישו למחיקת הכותרת "סדר דין מקוצר".

בית משפט קמא (כב' השופט י' עדן) דחה טענה זו של התאגיד התובע, וכנגד כך מבקש התאגיד רשות לערער.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה וצרופותיה, החלטתי לדחותה מבלי לבקש תגובת המשיבים.

ראשית, מצטרף אני לביקורת שמתח בית משפט קמא על התאגיד הציבורי דנן שלא נמנע מהעלאת טענה זו כלפי אזרחים נישומים אותם הוא תובע בגין חובות נטענים שהתגבשו על פי טענתו 10 שנים ומעלה בטרם הגשת התביעה.

שנית, מוצא אני טעם רב בהנמקת כב' השופט י. עדן בהחלטתו כי יש להבחין הבחנה ברורה בין ה"בקשה למחיקת כותרת" שאינה כוללת התייחסות כלשהי לגוף התביעה אלא מעלה טענה פרוצדוראלית ראשונית בדבר מסגרת הדיון המתאימה על פי התקנות – לבין כתב הטענות הראשון המתייחס לגופה של תביעה הלוא היא בקשת הרשות להתגונן, אשר במסגרתו הועלתה טענת ההתיישנות.

שלישית, בקשת הרשות להתגונן התקבלה בהסכמת התאגיד הציבורי התובע במסגרת בקשה משותפת של הצדדים להעברת הדיון למסלול של סדר דין רגיל. הסכמה זו ניתנה על ידי התאגיד הציבורי התובע ללא הסתייגות מטענת ההתיישנות המופיעה כאחת מטענות ההגנה שבבקשת הרשות להתגונן ובתצהיר התומך אותה.

סוף דבר, לא מצאתי כי נפלה שגגה לפני בית משפט קמא בהחלטתו נשוא בקשה זו.

זאת ועוד. שותף אני לביקורת שמתח בית משפט קמא על ההתנהלות המשפטית הדקדקנית והמטרידה שבחר בה התאגיד הציבורי דנן בריבו עם האזרח.

לאור כל זאת, אני מחליט לדחות את הבקשה.

משלא נתבקשה תגובת המשיבים אינני עושה צו להוצאות.

שקלתי שמא בנסיבות ענין זה מן הראוי היה לחייב את התאגיד הציבורי המבקש בהוצאות לאוצר המדינה אולם החלטתי שלא לעשות זאת, שכן המדובר בסופו של יום בכספי ציבור.

ניתנה היום, ל' כסלו תשע"א, 07 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: